דחיית ערר על ההחלטה לעצור מואשם בעבירות שעניינן זיוף ת"ז וכניסה לישראל ללא היתר

כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו 5 עבירות שונות, ובכללן שימוש בדבר מזויף, על שהציג ביודעין, בשתי הזדמנויות שונות, תעודת זהות מזויפת בפני חיילי צה"ל, בפעם אחת אף הצליח להיכנס לישראל בלא היתר ועל כך הוא מואשם בעבירה של הפרת הוראה בדבר סגירת שטח, ובפעם נוספת ניסה לעשות כן ונעצר, ועל כך הוא מואשם בעבירה של ניסיון להפרת ההוראה האמורה. כן הוא מואשם בעבירה של הפרעה לחייל במילוי תפקידו, על ששיקר לחייל כאשר אמר לו שלא נכנס בעבר לישראל בלא היתר. בבימ"ש קמא לא הייתה מחלוקת כי יש ראיות לכאורה, והסנגור ציין זאת במפורש, וטענתו הייתה כי אין עילת מעצר ואין מסוכנות בעבירות המיוחסות לעורר. בימ"ש קמא דחה את טענות העורר בעניין זה, וציין כי יש מסוכנות בעבירות המיוחסות לעורר, במיוחד נוכח עברו המכביד. לכן הורה על מעצרו עד תום ההליכים. השופט הנכבד קמא ציין עוד כי הוא מודע לכך שהעורר אמור להינשא בימים הקרובים, אולם היה עליו לחשוב על כך, לפני שעבר את העבירות המיוחסות לו.

על החלטה זו הוגש הערר. בהודעת הערר ציין הסנגור כי בימ"ש קמא טעה כאשר קבע כי קיימת מסוכנות מצד העורר, וטעה גם כאשר לא התחשב בנסיבותיו האישיות ובחתונתו הקרובה. בדיון בפני טען הסנגור כי אלה שעומדים לדין בפני בתי המשפט הצבאיים באזור, מופלים לעומת אלה העומדים לדין בבתי המשפט בישראל ומואשמים בעבירות דומות, אשר ברגיל אינם נעצרים עד תום ההליכים. הסנגור ציין עוד כי ניתן לתת מענה לעילה של הימלטות מן הדין בחלופת מעצר הולמת, ואף הביא שורה של החלטות מבתי משפט בישראל, בעיקר בירושלים, אשר לדבריו תומכות בטענתו. לעומת זאת, התביעה טוענת כי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא, נוכח המסוכנות הנשקפת מהעורר ועברו המכביד.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה, ובכלל זה המרשם הפלילי של העורר. העורר מנוע כניסה לישראל עד שנת 2013, ובעברו 4 הרשעות קודמות בעבירות דומות בין השנים 2001 - 2004. כתב האישום מבוסס על הודאתו של העורר, והלכה פסוקה היא כי בדרך כלל יציאה מהאזור בלא היתר, אשר נלוות לה עבירות נוספות, יש בכך כדי לבסס עילה של מסוכנות שמצדיקה מעצר עד תום ההליכים, ראו ע"מ איו"ש 63/02, ובמקרים רבים אף עילה של חשש להימלטות מן הדין , ראו ע"מ איו"ש 67/03. בנסיבות שלפנינו, עברו המכביד של העורר, אשר עבר עבירות דומות פעם אחר פעם, מחזק הן את המסוכנות הנובעת ממנו, והן את החשש להימלטות מן הדין, ולכן צדק בימ"ש קמא כאשר קבע כי יש עילה למעצרו של העורר.

טענתו של הסנגור כאילו קיימת אפליה פסולה בהשוואה לנהוג בבתי המשפט בישראל, נבדקה בעבר בצורה מעמיקה, ונדחתה בהחלטה מפורטת של המשנה לנשיא בע"מ 1152/08, ואין לי אלא להפנות לאמור באותה החלטה.

התוצאה היא אפוא כי צדק בימ"ש קמא כאשר קבע כי יש ראיות לכאורה נגד העורר, ואף יש עילה למעצרו, ולכן צדק גם במסקנה שאליה הגיע בדבר מעצרו עד תום ההליכים. הערר נדחה אפוא.

אף שהחלטתי לדחות את הערר לגופו, לא ראיתי עצמי פטור מלבחון את הבעיה ההומאנית הקשה שמתעוררת בתיק. נמסר לי כי העורר צפוי להינשא מחר, ואף הוצגה לי הזמנה המעידה על כך. הסנגור העלה עניין זה אף בבימ"ש קמא. התלבטתי רבות בשאלת האיזון הראוי בין האינטרסים השונים של ביטחון הציבור והגנתו מזה, ובין נסיבותיו הייחודיות והחריגות של העורר מזה, ובעיקר בשאלה האם לא יהיה בהמשך מעצרו של העורר פגיעה לא מידתית בו נוכח נישואיו הצפויים. לאחר התלבטות, באתי לכלל מסקנה כי חרף העובדה שלא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא בעניין מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ראוי לאפשר לו לצאת לחופשה ממעצרו, לתקופה מוגבלת של ימים אחדים, בערבויות הולמות, בכדי לאפשר לו לממש את זכותו להינשא.

נוכח האמור, אני מחליט כי העורר יוכל לצאת לחופשה ממעצרו, לאחר שימולאו התנאים הבאים:

1. הפקדת 35,000 ש"ח במזומן, אשר יחולטו אם לא יתייצב העורר בתום חופשתו, כמפורט להלן.
2. שני ערבים צד ג', אשר לפחות אחד מהם נושא ת"ז ישראלית, אשר יחתמו ערבות ע"ס 10,000 ש"ח כל אחד. 
3. העורר יחתום על התחייבות להתייצב בתום חופשתו, ביום 26/03/08, עד לא יאוחר מהשעה 10:00, בבית המשפט הצבאי בעופר, לצורך המשך מעצרו.

כאמור, חופשתו של העורר היא עד ליום 26/03/08 בשעה 10:00 בבוקר. עד לא יאוחר מהמועד האמור, עליו להתייצב בבית המשפט הצבאי בעופר, ולהודיע לקצינת בית המשפט לערעורים על התייצבותו. מצופה מהעורר כי יצדיק את האמון שניתן בו. מצופה גם כי הסנגור יבהיר לעורר את חובתו להתייצב בתום חופשתו, והמשמעות שתהיה אם לא יעשה כן.

ניתנה היום, 20 במרץ 2008, י"ג באדר ב' התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: